העבודות "בכיס הפנימי" (2004) ו"סימני החלקה" (2005) מציגות פורטרט פסיכולוגי של דמויות הנאבקות בקיום האבסורדי של החיים, קיום שהן יוצרות לעצמן.

הדמויות עוסקות בפריצת מסגרות קיימות בעולמות דמיוניים, שהן בונות והורסות בעזרת גופן. הן עוסקות בציפיות וביצירת מהלכים זמניים, המאפשרים להן להתקיים.

 

העבודות מחיות שפה תנועתית חדשה, המשלבת בין שפת התיאטרון הפיזי (לפי שיטת 'לקוק') לבין שפת המחול העכשווי.